פגשתי אותה במכירת בגדים של מעצבת שאני מאוד אוהבת. אני זוכרת שלבשה מכנסיים וחולצה כהים. ללא איפור, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, ועיניים עצובות.
הצעתי את עזרתי, בהתחלה לא כל כך רצתה, אבל לאט לאט הסכימה למדוד פריטים שהצעתי לה. אמרה שלא רוצה מקושקש, לא מנצנץ, וחולצה רק עם שרוולים, אפילו קצרים, אבל שרוולים.
התחלתי לשלוף לה כל מני בגדים, ותוך כדי מדידות קצת דיברנו. ואז הבנתי שהיא עוברת כנראה תקופה לא פשוטה, והיא ממש מדברת ונחנקת כדי לעצור את הדמעות.
אחרי כמה מדידות, הסכימה לנסות גם דברים שבהתחלה היו ממש מחוץ לתחום, ובסוף אפילו הסכימה למדוד חולצה ללא שרוולים, וחולצה עם קצת "קישקושים".
החיוך גם הופיע, ופתאום ראיתי קצת יותר חיות. כל כך שמחתי. שיבחתי אותה על כך שלפחות העיזה וניסתה, למרות המחשבות שחשבה.
היו עוד נשים שעזרתי להן, ולרגע לא שמתי לב והבנתי שהיא הלכה.
רציתי, ממש רציתי לראות עם מה בסוף יצאה.
הבנתי שהיא רכשה רק חולצה אחת. לא לקחה את המכנסיים שכל כך החמיאו לה, ולא את החולצה ללא שרוולים.
נשארתי עם העצב שלה, הרגשתי שהיה פה פתח קטן לאור, פתח קטן לשמחה, אבל... כנראה שזה לא הספיק.
אז בגדים משמחים, ובגדים עוזרים לנו להרגיש טוב יותר, אבל, לא לכולן זה מתאים, או .... שמתאים אבל משיקולים שאיני יכולה לשלוט בהן, למרות שזה עשה לה טוב, בחרה לא לעשות לעצמה יותר טוב.
אני משתפת כי באמת, זו הסיבה העיקרית שאני עוסקת ב "הלבשה", כי הלבשה מעודדת לפעמים לקבל אומץ, לצאת קצת מהגבולות שאנחנו מגבילות את עצמנו, מאפשרת אולי קצת יותר להיות מרוצים, אולי לחייך קודם כל מבפנים.
זה מזכיר לי, סרטון מדהים שראיתי, על.... נמלים, כן נמלים. מזמינה אותך לצפות -
בסך הכל צריך אומץ לצאת מהקווים שלא באמת מגבילים אותך, רק נדמה לך שהם חוסמים אותך, אבל ברגע שמעיזים לצאת מהקווים, איזה סיפוק יש....
שתפי אותי פה למטה, מה את חושבת?
האם כדי לקבל אומץ כדאי להעזר במישהו אחר?
האם באמת צריך אומץ כדי לשנות? להתנסות?
לעזרה בקבלת אומץ, יש שתי דרכים, אחת לנסות בדרך לא שגרתית כשאני ברקע,
והשנייה יחד איתי, יד ביד, אני פה :)
שלך נורית