מה הלבוש בשבילך

טוב, מאיפה להתחיל?

נעלמתי ונאלמתי קצת....

הייתי במסע פולין עם הבן שלי, בשבילי זה היה סגירת מעגל, כבת לניצולת שואה, שתזכה לחיים ארוכים ואיכותיים.
אין ספק שזה היה מסע מאוד משמעותי מבחינתי.
 

1. לקבל קצת פרופורציות.

2. להבין עוד יותר, עד כמה אין לנו ארץ אחרת.

3. להבין ששמירה על צלם אנוש היתה חלק משמעותי מההשרדות של מי ששרד.

אחת התמונות שנחרתה בליבי - 

באוושויץ יש ביתן ישראלי, ובביתן הישראלי יש תמונות אותנטיות. ותמונה אחת שנחרתה בליבי
(בתמונה קשה לראות את הפרטים אבל הקפתי אותה בעיגול)

רואים קבוצה של אשים שעוד רגע עולה על רכבת....

אחת הנשים, לבושה טיפ טופ, עם שמלה, ומעיל, ונעלי עקב, כובע ותינוקת על זרוע אחת, ומזוודה ביד השנייה.

ותהיתי, איך זה שהיא לבושה כל כך יפה?
 

חשבתי שיש שתי אפשרויות:

אפשרות 1 - שהיא באמת חשבה שהיא נוסעת למחנה נופש, או מחנה עבודה.

אפשרות 2 - שהיא רוצה ללכת בראש מורם, להראות במיטבה, גם במחשבה שאולי זו דרכה האחרונה.

לא ברור איזו אפשרות עדיפה, האם עדיף היה לה לא לדעת מה הולך לקרות או, אם כבר לדעת, אז לא לוותר על צלם האנוש, לא לוותר על הרצון העז להיות גאה במי שאת כיהודיה, ובכלל, פשוט ללכת בראש מורם.

המחשבות, איך אני הייתי נוהגת אם הייתי במצב דומה לא ממש עוזרות, כי ברור לי לגמרי, שעד שלא נמצאים בסיטואציה מסויימת, אי אפשר לדעת איך נגיב ואיך ננהג. אפשר לדמיין, אפשר לחשוב, אבל רגע האמת אף פעם לא ידוע מראש.

אז חזרתי מהנסיעה עם הרבה מחשבות. שלא תביני לא נכון, כמה שזה נשמע הזוי, המסע הזה היה מרתק, נהנתי לחוות אותו עם נוער בני 17, דבר שמאוד חימם את ליבי, לראות איזה נוער מדהים יש לנו.
 

ולא, לא ביקשו מאיתנו "להרגיש" (אפרופו למי שראה את התוכנית על מסעות פולין בטלויזיה, אלא בדיוק נהפוכו, נאמר לנו במפורשות, זה בסדר לא להרגיש גם כלום, בגלל שכל כך קשה לעכל את מה שרואים, ותאמינו לי, זה באמת בלתי נתפס, לעמוד במקומות האלה, ופשוט לא להאמין.

אני יודעת שהמסע הזה עוד ילווה אותי הרבה זמן, ואולי באיזשהו מקום תמיד, כי זו חוויה מסוג אחר.

אח"כ הגיע יום הזכרון, יום שלא נעשה קל משנה לשנה, ואז הגיע ערב יום העצמאות, עם הציפייה הזו לעשות מיד את הסוויצ' ולעבור למצב רוח שמח. אז זה לא פשוט, אבל מצב הרוח משפיע על האנרגיות שלנו, ולכן, עם כל הקושי, חשוב לשפר את מצב הרוח.

למה אני משתפת אותך בכל זה?

כי בכל הימים האלה, לא ממש עניין אותי איך אני נראית, ומה אני בוחרת ללבוש, אבל שמתי לב, שכמו שתמיד אני אומרת, שהבגדים עושים מצב רוח טוב, זה באמת עובד, זו לא סתם קלישאה. 

ממש הכרחתי את עצמי להתלבש, ממש הכרחתי את עצמי לא לברוח לשחור או לבגדים ענקיים, כי זה מה שהרגשתי, רק רציתי להתחבא, ושאף אחד לא יראה אותי.

אז לא כתבתי, כי לא רציתי להעביר אנרגיות עצובות הלאה....

אני באמת ובתמים חושבת שהחיים יקרים מדי בכדי שנבזבז אותם על אנרגיות שליליות, אני מחפשת את הצד החיובי, זה בסדר להיות עצובה, אבל לא לוותר על החיות vitality.

אז כן, לי זה באמת חשוב איך אני נראית, כי זה עושה לי הרגשה טובה, כי זה משפר לי את מצב הרוח כשאני מסתכלת על עצמי במראה. 

אני רוצה סביבי אנרגיות טובות וחיוביות. אני מעריכה את החיים. מעריכה את מה שיש לי. מעריכה מאוד מאוד, שאם הגעת עד לכאן, סימן שקראת את מה שכתבתי, וזה לא כזה מובן מאליו.

אז עדיין אני מחפשת עוד מילים, רוצה להעניק לך עוד כלים ודרכים שיקלו עלייך גם ביום יום, עם בחירת הבגדים, עם קבלת אומץ לאמן את שריר הסטייל, ולמצוא לעצמך את הדרך הכי טובה להתלבש נכון להרגיש טוב.

בכל ליבי אני רוצה שתרגישי טוב עם עצמך.

אם את זקוקה לחיזוקים, אם את זקוקה לכלים שיעזרו לך להגיע למראה שתמיד חלמת עליו, קשר ישיר לווטצאפ  או שלחי לי למייל הזה, ונקבע פגישה.

פרטים נוספים אודות היעוץ התדמיתי וסטיילינג את יכולה למצוא פה בקישור.

חשוב לי לציין, אני נותנת אחריות מלאה ליעוץ שלי, אין מצב שלקוחה שלי לא תהיה מרוצה.

ואם יקרה יום אחד כזה דבר, אותה אחת תקבל את כספה בחזרה, אני לא מתפשרת על שביעות הרצון של מי שמקבלת ייעוץ.

אז בלב חשוף ואוהב

מאחלת לך יום מלא הפתעות מרגשות ונעימות

ושתקבלי אומץ לעשות את הדברים שחשובים לך באמת

שלך

נורית
נ.ב.  מוזמנת להגיב פה מתחת ולשתף אותי במחשבות או הרגשות שעלו לך כשקראת את הפוסט. זה מאוד ישמח אותי. תודה :)